פסק-דין בתיק תא"מ 6350-09

בפני תביעה כספית על סך 23,700 ש"ח. התובע רכש רכב מסוג הונדה סיויק מיד שניה בסכום של 21,000 ש"ח (להלן:"הרכב"). התובע טוען כי לאחר יומיים מיום הקנייה נתקל בבעיה עם הבלמים וכתוצאה מכך הכניס את הרכב למוסך של ארז לצורך בדיקה ותיקון התקלה. בעל המוסך בדק את  הרכב יידע אותו טלפונית כי הבעיה במשאבת השמן וכי חסרה  משאבת שמן. כן נמסר כי עלות התיקון עומדת על כ-1,200 ש"ח  וייקח  יומיים להזמין את החלק מתל-אביב. מספר ימים לאחר מכן הודיע לו מנהל המוסך כי הרכב נגנב ועליו להגיש תלונה למשטרה.

התובע טוען כי המוסך התרשל ולא נקט את כל אמצעי הזהירות הסבירים כדי למנוע את גניבת הרכב, ולכן המוסך אחראי לפצות את התובע בגין הנזק שנגרם לו עקב הגניבה, שכן, הרכב לא היה מבוטח בביטוח מקיף.  לטענתו, אחריות המוסך נובעת מכח חוק השומרים התשכ"ז-1967 ומכח חוק חוזה קבלנות התשל"ד -1974.

הנתבעת טוענת כי התובע לא הכניס את הרכב למוסך בשום שלב.  לטענתה, הרכב נותר בחוץ ליד המוסך משום שהתובע בחר לא לתקן את הרכב במוסך הנ"ל. לתובע נמסרה הצעת מחיר לתיקון, אך הוא השיב כי מדובר בתיקון יקר ולכן אינו מעוניין לבצעו. לאור זאת הנתבע איננו אחראי לכל נזק שאירע לתובע עקב גניבת רכבו.

האם הרכב הוכנס למוסך?

התובע העיד כי המוסך היה סגור משום שהשעה הייתה 17:00 כשהוא הביא את הרכב אליו, אך בכל זאת הרכב נשאר לתיקון:

"כשהבאתי את הרכב ארז ומשה היו במוסך. ארז אמר למשה תיקח ממנו את המפתחות. אני לא זוכר אם היו עוד אנשים. אני חושב שרק שניהם היו. שמעון לא היה במוסך. כל העניין היה 2 דקות"

    (ע"מ 3 שורות 26-28 לפרוטוקול בית המשפט).

הנתבע מספר שהרכב לא נכנס לתיקון במוסך אלא הושאר מחוץ למוסך. הוא מספר על נסיבות הגעתו של התובע עם הרכב המקולקל כך:

  "...הוא הגיע עם הרכב בנסיעה. בדקתי ואמרתי לו שצריך להחליף חלק. הוא רצה להשאיר את הרכב בחניה למוסך ואני לא הסכמתי לו. הוא חנה את הרכב שלו על הכביש הראשי מול הכניסה למרכז ספיר. הוא חנה את הרכב על הכביש. כנראה ששמעון אמר לו שייתן את המפתחות של הרכב למשה במוסך על מנת ששמעון יבדוק את הרכב".

(ע"מ 6 שורות 28-32 לפרוטוקול בית המשפט).

"הרכב לא נכנס לתיקון. הרכב לא התקבל לעבודה . כל רכב שהתקבל לעבודה יש פתיחת כרטיס, מסירת פרטים של בעל הרכב ושל הרכב, כולל טלפון , כאשר הוא מכניס את הרכב לתיקון לאחר שקיבל הצעת מחיר"

מנהל הנתבעת מספר כי מפתחות הרכב נשארו במוסך רק בשל בקשתו של שמעון, שהינו מכונאי רכב עצמאי שאינו קשור לנתבעת, שהתובע ביקש ממנו לבדוק ולתקן את הרכב .

לא נפתח כרטיס טיפול לרכב במחשב, דבר המעיד על כך שהרכב נשאר בחוץ וכי המוסך אינו אחראי לו:

"דוד לא נתן לי מפתחות שהוא הגיע למוסך, דוד הגיע עם הרכב למוסך עם בעיה במערכת הבלמים. ביקשתי ממנו להחנות את הרכב בחניה של המוסך בחוץ. בכניסה למוסך יש שלט "הכניסה לעובדים בלבד. לא כל אחד רשאי להכניס את הרכב למוסך, יש חניה בכניסה למוסך. ביקשתי ממנו להחנות את הרכב על מנת שאבדוק את הבעיה...."

    (ע"מ 6 שורות 13-16 לפרוטוקול במ"ש).

הנתבע סיפר שהוא פותח כרטיס עבודה רק אחרי שהוא מאשר את הצעת המחיר (ע"מ 7 שורה 9 לפרוטוקול בית המשפט). שמעון עמר סיפר כי עבד כמכונאי רכב עצמאי באותה תקופה. הוא תיקן כלי רכב ברחוב ועשה תיקונים שנגמרים באותו יום בלבד. לגבי הרכב של התובע הוא העיד כך :

"עד כמה שזכור לי אני בדקתי את הרכב של התובע. אני זוכר שהוא התקשר אליי פעם כשהייתי בבית חולים והפניתי אותו לארז. אחרי זה כשארז עשה לו בדיקה ראשונה הוא אמר לי שהמחיר של ארז גבוה, נפגשתי איתו ביום שישי כשהלכתי לקנות חלות בברמן. בדקתי את הרכב וראיתי שמשאבת החלוקה אינה תקינה, אמרתי לו שהמחיר סביר ואמר שיחשוב מה לעשות עם זה. הרכב חנה בכביש שליד המוסכים מחוץ למוסך. אני זוכר שזה הפריע לחניה של מוסך אוטו ספיד. אמרתי לו שזה מפריע והוא אמר שהוא יחפש חלפים יותר זולים ויבצע את התיקון".

    (ע"מ 11 שורות 21-26 לפרוטוקול בית המשפט).

מר משה סעד סיפר כך: